שאלה: כתוב בפסוק בפרשת בהעלותך [במדבר פרק יב פסוק ג] "והאיש משה ענו עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה" וידועה האימרה שמשה רבינו היה כל כך עניו עד שאפילו הפשוט שבפשוטים היה בעיניו יותר גדול ממנו שהיה אומר לעצמו שאם לאדם אחר היו ניתנים הכוחות שלי הרי שהיה מתעלה הרבה יותר ממני והיה מנצל את הכוחות הרבה יותר ממני ולכאורה צריך ביאור הרי דבר פשוט הוא שמשה רבינו הוא ניצל את כל הכוחות שלו כמה שרק היה ניתן וכיצד ניתן לומר להיפך?

תשובה: הנה כתוב בספר המאמרים תרס"ה להאדמו"ר הרש"ב זצ"ל בד"ה זכור אות ח וז"ל וכמו משה שהי׳ בטל בעצם בבחי׳ ביטול עצמי וכמ״ש והאיש משה עניו מאד שהי׳ עניו ושפל מכל אדם שזהו מצד הביטול העצמי שלו. והגם דאי׳ ע״פ הנ״ל טעם העניוות שלו שחשב שאם הי׳ לזולתו כחות וחרשים שלו הי׳ מגיע למעלה יותר, הגה זהו גופא מה שהטעם הזה פעל בו הענוה והשפלות הוא מצד הביטול עצמי שלו, כי בלתי ספק הוא אשר הגיע בכחותיו וחושיו למעלה מאד מאד אשר אחר זולתו לא הי׳ מגיע לזה ולא הי׳ מקום שיהי׳ בשפלות מזה, אלא שהעיקר הוא מצד ביטול עצמו ומי שהוא בטל בעצם מתקבלים אצלו טעמים כאלו וגורמים לו ענוה ושפלות כו׳ עכ"ל

וע"פ מש"כ י"ל שאליבא דאמת באמת משה רבינו ניצל את כל כוחותיו אלא משום שהיה לו ביטול עצמי זה מה שהוליד אצלו מחשבות וטעמים כאלה שפעל אצלו ענווה יותר מכל האדם אשר ע"פ האדמה (ומשמע לענ"ד שזהו רק מצד הביטול העצמי ולא מפני שכך הוא באמת)  וע"פ מתורץ מה שביאר בעל התניא במאמרים תקסב ח"א עמ' נא שהענוה שלו היתה יותר מעובדי עבודה זרה והגויים (ראה מאמרי אדמו"ר האמצעי חט"ו נביאים כתובים עמ' כח) ודו"ק

ומצאתי בספר בת עין מקץ ד"ה ויוסף שמביא זה בשם המגיד וז"ל וכשמתבונן בשאר כל אדם נגד ערכו רואה שכל אדם לפי ערכו הוא עובד יותר לה' ממנו וכמו שפירש המגיד זללה"ה בפסוק והאיש משה ענו מאד מכל האדם' וגר פירוש שמשה רבינו עליו השלום היה עניו מחמת כשהתבונן בשאר כל אדם אמר שכשיהיו שאר האדם כערכי היו עובדים יותר לה' ואני איני עובד כל כך באימה וביראה כראוי לפי ערכי עד כאן דברי המגיד זללה"ה.