שאלה:

א. האם מי שנולדו לו בן ובת ומתו, וכל אחד מהם השאיר ילד או ילדה טומטום האם קיים פו"ר?

ב. ואם הנכד והנכדה שלו שנלדו מבנו ובתו התחתנו ונולד להם בן ומתו בנו ובתו ונכדיו ונשאר רק הנין היחיד הזה האם קיים פו"ר?

תשובה: הנה עיקר דין פריה ורביה נידון בשולחן ערוך אבן העזר הלכות פריה ורביה סימן א סעיף ה וסעיף ו.

וכתב שם בסעיף ה: כיון שיש לאדם זכר ונקבה, קיים מצות פריה ורביה, והוא שלא יהיה הבן סריס או הנקבה איילונית. ובסעיף ו כתב:  נולדו לו זכר ונקבה, ומתו והניחו בנים, הרי זה קיים מצות פריה ורביה. בד"א, כשהיו בני הבנים זכר ונקבה, והיו באים מזכר ונקבה, אף על פי שהזכר בן בתו והנקבה בת בנו, הואיל ומשני בניו הם באים הרי קיים מצות פריה ורביה. אבל אם היו לו בן ובת, ומתו, והניח אחד מהם זכר ונקבה, עדיין לא קיים מצוה זו. הגה: היה הבן ממזר או חרש, שוטה וקטן, קיים המצוה. (ב"י בשם הרשב"א).

ודייקו הנו"כ ממש"כ וקטן שאין לחוש כשיגדל לא יהיה ראוי להוליד היות ומיעוטא אינם ראויים להוליד לא חישינן למיעוטא אבל אם עכשיו הנכד הוא טומטום הרי לא יצא יד"ח פריה ורביה.

(שלמדנו שאם יש לו טומטום ובן או בת, לא שייך לומר שיוצא ידי חובה כיון שהוא טומטום והוא ספק כמבואר בגמרא (יבמות עב,א) ורמב״ם (אישות ב,כה), ולשיטת הרמב״ם (איסורי ביאה יח,יז) שספק דאורייתא מהתורה לקולא היה הוה אמינא שהוא יצא ידי חובה, אבל טומטום לא מוליד, ועיין תוס׳ (יבמות עב,א ד״ה מבחוץ) שאפילו שביציו בחוץ והוא ודאי זכר מכל מקום אינו ראוי לביאה כלל. וא״כ לא קיים כלל בוודאי, ולא מספק. וכ"כ במנחת חינוך מצוה א,  דהמוליד בן טומטום לא קיים בו מצות פריה ורביה, כיון שאינו בן ביאה ואינו ראוי להוליד ור״ל לפי שאינו עומד להיקרע. ועי״ש בנקרע ונמצא זכר שתלוי במחלוקת אם הוא סריס, ושם נסתפק בנקרע ונמצאת נקיבה, אם היא ראויה לילד ויוצא בה מצות פריה ורביה).

ולענין שאלתך השניה

מתוך דברי השו"ע הנ"ל שכתב "נולדו לו זכר ונקבה, ומתו והניחו בנים, הרי זה קיים מצות פריה ורביה. בד"א, כשהיו בני הבנים זכר ונקבה, והיו באים מזכר ונקבה, אף על פי שהזכר בן בתו והנקבה בת בנו, הואיל ומשני בניו הם באים הרי קיים מצות פריה ורביה. אבל אם היו לו בן ובת, ומתו, והניח אחד מהם זכר ונקבה, עדיין לא קיים מצוה זו".

וה״ה אם הם הניחו בני בנים קיים הזקן פו״ר. (יש״ש יבמות פ״ו סי׳ כ״ט הביאו בית משה על אה״ע או"ח ה׳). ועי׳ כסף משנה הלכות ת״ת פ״א הלכה ב׳, דגם בן בן בנו בכלל בני בנים הם.

וכל עוד שעד מותו היו לו בן ובת מבן ובת חיים וראויים לילד קיים את המצווה שאחרי מותו אין נפק"מ מה קרה אחר שנפטר (וכן פסקו האחרונים)