הרב אלתר דוד הכהן קורצמן הי''ד

🕯️ הרב אלתר דוד הכהן קורצמן (ה'תרכ"ה – כ"ח בתשרי ה'תש"ג):

ביוגרפיה מלאה ומבוארת

👶 ילדות, משפחה וחינוך

הרב קורצמן נולד בשנת ה'תרכ"ה (1865) בפולין, בעיר קרקוב. הוא גדל  והתחנך על ברכי התורה והיראה. כבר בצעירותו ניכר בכישרונותיו, בלמדנותו ובאישיותו האצילית. נישא לרעייתו דנצ'ה, ונולדו להם שלושה ילדים. חייו האישיים היו שזורים בעשייה ציבורית, מתוך תחושת שליחות עמוקה כלפי כלל ישראל.

🏛️ פועלו הציבורי והחינוכי

אגודת ישראל – חזון של שמירה רוחנית

הרב קורצמן היה ממייסדי "אגודת ישראל העולמית", תנועה חרדית בינלאומית שהוקמה בראשית המאה ה־20 כדי לייצג את היהדות החרדית מול אתגרי ההשכלה, החילון והציונות. הוא שימש חבר בוועד הפועל העולמי ונשיא אגודת ישראל בקרקוב, והיה דמות מרכזית בעיצוב המדיניות החינוכית והחברתית של התנועה.

מניעיו לא היו פוליטיים אלא רוחניים־חינוכיים: הוא ראה באגודת ישראל מסגרת שתשמור על ערכי התורה, תגן על מוסדות החינוך, ותפעל לרווחת הציבור מתוך נאמנות למסורת.

מוסדות חינוך – השקעה בדור העתיד

מתוך הבנה עמוקה לחשיבות החינוך התורני, היה שותף להקמת מוסדות חינוך פורצי דרך:

• "סמינר בית יעקב" – מוסד ראשון מסוגו שחינך , ביוזמת שרה שנירר. הרב קורצמן היה בין התומכים הראשונים, וסייע בהקמתו ובמיסודו. הוא הבין שהחינוך לבנות הוא תנאי להמשך קיום התורה בדור הבא.  

  בזמנו לא היה מוסדות לבנות ישראל וכיון שהתחילה ההשכלה הם התחילו להימשך לבתי ספר חילוניים, ולהתרחק מהמסורת ומתבוללות. מתוך כאב עמוק ואמונה חזקה, הם הקימו בשנת תרע"ח (1918) את בית הספר הראשון לבנות חרדיות — "בית יעקב". בתחילה היו אלו שיעורים קטנים, תוך שבע שנים בלבד, בשנת תרפ"ה (1925), כבר פעלו 22 סניפים של בית יעקב ברחבי פולין, ובהם למדו כ־4,490 תלמידות. מוסדות בית יעקב העניקו לבנות לימודי קודש, הלכה, תנ"ך, מוסר ויראת שמיים — לצד מקצועות חול בסיסיים, מתוך מטרה להעניק להן זהות יהודית גאה וחזקה.

  מאז ועד היום, מוסדות בית יעקב הפכו לרשת החינוך החרדית לבנות הגדולה בעולם. נכון לשנים האחרונות, בישראל בלבד לומדות בהם למעלה מ־37,000 תלמידות, לצד אלפי גני ילדים, צהרונים ומשפחתונים. ברחבי העולם פועלים מוסדות נוספים בארצות הברית, אירופה, דרום אמריקה ועוד — ומספר התלמידות הכולל מוערך בעשרות אלפים נוספים.

  בית יעקב לא היה רק מוסד לימודי — אלא מהפכה חינוכית. והפך לעמוד התווך של החינוך היהודי לנשים עד ימינו.

• "ישיבת חכמי לובלין" – ישיבה מפוארת שהוקמה על ידי מייסד הדף היומי הרב מאיר שפירא זצ"ל שנועדה לגדל רבנים גדולים מתוך גדלות בתורה ובמידות טובות.

  מאחורי הקלעים, מי שנשא על כתפיו את ניהול המוסד, דאג לתשתיות, תקציבים, ולכל פרט יומיומי — היה הרב קורצמן.  איש אגודת ישראל ומנהיג חינוכי, לא ראה בישיבה רק בניין — אלא מגדלור רוחני שיאיר את הדרך לדורות. הוא האמין שהשקעה בדור הצעיר היא בניין עולם, ושחינוך תורני ברמה הגבוהה ביותר הוא תנאי להמשך קיום התורה. הוא עבד כתף אל כתף עם הרב שפירא, ניהל את הישיבה ביד רמה, והפך אותה למוסד תורני שאין שני לו — עם ספרייה בת 22,000 ספרים, פנימייה, מקווה ודגם של בית המקדש. בשיא פעילותה, למדו בה כ־400 תלמידים, שנבחרו בקפידה מתוך מצוינות תורנית נדירה.

  אחד מאותם תלמידים היה הרב שמואל הלוי וואזנר, שלימים הפך לפוסק הדור. לאחר השואה, כשפולין החרבה לא אפשרה את המשך קיומה של הישיבה, הרב וואזנר לקח על עצמו את המשימה להחיות את שמה — ובשנת תשי"ג (1953) הקים בבני ברק את ישיבת חכמי לובלין מחדש, כשהוא ממשיך את הרוח, השיטה והמורשת של רבו — ושל הרב קורצמן, שהאמין בחינוך כתשתית של גאולה.

  כך הפכה הישיבה — הן זו המקורית והן זו שבבני ברק — לא רק ישיבה, אלא סמל למסירות נפש, חזון חינוכי עמוק, ואהבת תורה שאין לה גבול. והרב קורצמן? הוא היה הלב הפועם שמאחורי החזון.

  
  

בית היתומים "בית מגדלי יתומים" – חסד של אמת

המוסד המרכזי שעמד בראשו היה בית היתומים בקרקוב, שנקרא "בית מגדלי יתומים". הוא שימש נשיא ומנהל בפועל של המוסד, והקדיש את חייו לטיפול בילדים חסרי בית, תוך דאגה לצרכיהם הגשמיים והרוחניים.

הוא לא ראה בילדים "נזקקים" אלא נשמות קדושות. הוא הקפיד על חינוך תורני, שמירת מצוות, ערכים של חסד, כבוד הדדי, ואהבת ישראל. חניכיו כינוהו "אבי היתומים", לא רק בשל תפקידו, אלא בשל אהבתו, מסירותו, והאכפתיות שהפגין כלפיהם.

⚔️ תקופת השואה ומסירותו העליונה

המעבר לגטו – חינוך בתוך החושך

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה וכיבוש פולין, הועבר בית היתומים מהמבנה המפואר שלו לגטו קרקוב, תחילה לרחוב קרקוזה 8, אחר כך ליוזפינסקה 31 ולבסוף ליוזפינסקה 41. בתנאים קשים, בצפיפות ובמחסור, המשיך הרב קורצמן להנהיג את המוסד, לדאוג לילדים, ולהקנות להם חינוך תורני וערכי, תוך סיכון אישי יומיומי.

הוא פעל להשגת מזון, בגדים, תנאים בסיסיים — אך לא ויתר על שמירת שבת, תפילה בציבור, ולימוד תורה. הוא האמין כי גם בגיהנום הגטו, הנשמה היהודית חייבת להישאר חיה.

האקציה והבחירה – מסירות שאין לה שיעור

ביום כ"ח בתשרי ה'תש"ג (28 באוקטובר 1942), בעת חיסול בית היתומים, הגרמנים הציעו לו להציל את עצמו ואת צוות המוסד — אך הוא סירב בתוקף. הוא צעד בראש שיירת 300 יתומים, יחד עם בתו הלה, חתנו דוד שמלקס, המנהלת אנה פוירשטיין וצוות המוסד — אל תאי הגזים במחנה בלז'ץ.

"דמותו האצילית ומסירותו ללא גבול התבטאה ביתר שאת כאשר הנאצים הציעו לו להינצל — והוא סירב. הלך בראש פלוגות היתומים לתאי המוות." — מאיר בוסאק, ניצול שואה, הצופה, כ"א בכסלו ה'תש"ם (21 בדצמבר 1979)

הבחירה שלא להינצל, אלא ללכת עם הילדים — הייתה הצהרה מוסרית עמוקה: שהחינוך אינו רק מקצוע, אלא ברית של נשמות. שהמנהיגות אינה רק ניהול, אלא הקרבה. שהאהבה אינה רק רגש, אלא מעשה של חיים ומוות.

🌿 הנצחה ומורשת

בישראל

• בשנת ה'תשע"ד (2014), נקרא רחוב על שמו בשכונת נחלת השבעה בראשון לציון.

• בטקס השתתפו רבני העיר, נציגי אגודת ישראל, נכדו מרצל קורצמן, ונציגי "גינזך קידוש השם".

בקרקוב, פולין

• בשנת ה'תשס"ז (2007), הוצב שלט זיכרון על בית היתומים בגטו.

• במסגרת "פרויקט הכרכומים", נשתלו פרחים לזכר הילדים שנספו.

• בשנת ה'תשע"ט (2019), נקרא רחוב חדש בקרקוב על שמו, ביוזמת מדריכה נוצרייה בשם אליצ'ה ז'יולו, שהובילה את ההנצחה.

📜 מורשת לדורות

הרב קורצמן הוא דמות מופת של חסד יהודי, חינוך תורני, ומסירות נפש. הוא לימד אותנו שהאחריות לילדים היא קדושה, שהחינוך הוא שליחות, ושהאהבה היא כוח שמנצח גם את הרוע הגדול ביותר.