שאלה בתלמוד בבלי מסכת כתובות דף יא עמוד ב.

שאלה: בכתובות דף יא ע"ב לדעת שמואל מוכת עץ נחשבת יותר לבעולה לעומת אם קטן בא עליה שאין היא נחשבת בעולה ודינה כבתולה גמורה, ובתוספות רי"ד שם ביאר שלדעת שמואל זהו משום שמוכת עץ הוא יותר פגם מאשר קטן הבא עליה. 

ולכאורה איך ייתכן שמוכת עץ, שזה משהו שהוא לא ברצונה (בשונה מביאה שבדר"כ זה כן ברצון) ולא על ידי בשר אדם (בשונה מביאה שכן מבשר אדם) ואפילו אין בה הנאה (בשונה מביאה שאפילו באונס יש בה הנאה) יותר נחשב כבעולה מאשר ביאת קטן.

תשובה: דברי תוספות רי"ד הובאו בגיליון הגמרא וז"ל שמואל אמר אין מוכת עץ בבשר, ואי בעולה לא הויא, מוכת עץ נמי ליתה, והרי היא כאילו מיעכה היא באצבעה, שהממעכת בתוליה באצבע כדאמר' בפ' ארבעה אחין כל הני מעכות של בית ר' תמר שמן, לא הפסידו מאתים, דדוקא דרוסת איש ומוכת עץ לרבנן הפסידו המאתים, אבל במיעוכה לא הפסידה מאתים, כיון שאין כונסה אלא שלא להצטער תחת בעלה, ובמוכת עץ דפליגי רבנן משום דהוי שלא לדעתה ומיפגמא בהכי, וקימא לן הלכה כשמואל בדיני.

ואיתא בירושלמי כתובות דף ד עמוד ב [פרק א הלכה ג] "דקטן אין בו כח ליגע בסימנין" ואם כן אין לה הנאה ממנו, כ"כ בספר סוכת דוד פה.

וכעי"ז כתב בשיטה מקובצת מסכת כתובות דף יא עמוד ב: בשטה ישנה כתוב וז"ל ושמואל אמר אין מוכת עץ בבשר ואף על פי שהוציא דם לא עקר כל הבתולים ואפילו עקרם כיון שאין זו לא בעילה ולא הנאה מותבינן לה כבוגרת והילכתא כשמואל דקי"ל כותיה בדיני מיהו לכהן גדול אסרי לה ואפילו לשמואל מידי דהוה אבוגרת דאסורה לכהן גדול מדכתיב והוא אשה בבתוליה יקח ובירושלמי שרי לה וה"ג התם קטן הבא על הגדולה היא אין בתוליה חוזרין אמר ר' אבהו תפתר שבא עליה שלא כדרכה אמר רבי יוסי בר בון אפילו תימר מכדרכה קטן אין בו כח ליגע בסימנין.

לסיכום: כשאשה מקבלת מכה באותו מקום ומאבדת את הבתולים שלה הרי היא בתולים נשחתים בצורה יותר חזקה מאשר על ידי קטן, ודבר שנעשה לאדם בעל כורחו ולא לדעתו הוא יותר פגם לאדם מאשר נעשה ברצונו אפילו אם על ידי זה הוא מתבזה ראה כעין זה בבא קמא דף צ סוף עמוד א ותחילת עמוד ב ודו"ק.