עין משפט השלם מסכת פאה פרק ב

[1] רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק ג הלכה ב -היתה שדהו זרועה כולה מין אחד והיה נחל בתוך השדה אף על פי שאינו מושך או אמת המים שאינו יכול לקצור מה שבשני צדדיה כאחת והוא שתהיה מושכת וקבועה, הרי זה כשתי שדות ונותן פאה מצד זה לעצמו ומצד זה לעצמו.

שלולית הנזכרת במשנה היא האמת המים שהזכיר הרמב"ם בדבריו וכן פירש בפיה"מ וכ"כ הר"ב.

[2] רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק ג הלכה ג -וכן אם היה מפסיק דרך היחיד שהוא רחב ארבע אמות או דרך הרבים הרחב שש עשרה אמה אבל שביל היחיד והוא פחות מארבע או שביל הרבים פחות משש עשרה אמה אם היה קבוע בימות החמה ובימות הגשמים מפסיק, ואם אינו קבוע בימות הגשמים אינו מפסיק אלא הרי הוא כשדה אחת. (השגת הראב"ד: אבל שביל היחיד וכו'. א"א לא כי אלא אפילו יש לו ארבע אמות אלא שהשביל הוא דרך שבין השדות והכרמים ואינו דרך עוברי דרכים.)

ומש"כ ובימות הגשמים "מפסיק" אזיל על כל האופנים דלעיל ופשוט ומה שנקט בלשון יחיד היינו מפני שכתב שביל ונופל עליו לשון מפסיק כנלענ"ד.

[3] רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק ג הלכה ד -היה מפסיק בה ארץ בורה שאינו זרועה ולא חרושה, או ארץ נירה והיא שנחרשה ולא נזרעה, או שהפסיק בה זרע אחר, כגון שהיה חטים מכאן וחטים מכאן ושעורים באמצע, או שקצר באמצעה אפילו קודם שתביא שליש וחרש מקום שקצר, הרי זה נפסקת לשתי שדות, והוא שיהיה רוחב כל אחד מאלו כשלשה תלמים של פתיח והוא פחות מבית רובע, במה דברים אמורים בשדה קטנה שהיא חמשים אמה על שתי אמות או פחות, אבל אם היתה יתרה על זו אין הבור או הניר מפסיקה לשתים אלא א"כ היתה בו רוחב בית רובע, אבל זרע אחר כל שהוא מפסיק בה. השגת הראב"ד: היה מפסיק ארץ בורה וכו'. א"א באמת אין הגירסא מתנהגת כדבריו אמרו בירושלמי רב אמר בור וניר בית רובע זרע אחר כל שהו ר' יוחנן אמר בור וניר וזרע אחר בשלשה תלמים של פתיח ופליגי ואסיקו התם מה דאמר רב בשדה בינונית ומה דאמר ר' יוחנן בחמשים ושתים וכי מעיינת ביה שפיר מתחזי לך דבשדה קטנה בעינן הפסקה טפי משום דלא עבדי אינשי שדות קטנות כי הכי ולעולם הם נדונין כשדה אחת אלא אם כן יש ביניהם הפסק גדול ומשום הכי אמר רב בשדה בינונית בור וניר בית רובע וזרע אחר כל שהוא, ורבי יוחנן איירי בשדה קטנה שכולה אינה אלא בית רובע דהיינו חמשים על שתים אמות ובקרוב ארבע אמות הוי בית רובע ולא דק ומפני שהיא שדה קטנה בעינן הפסקה טפי אף לזרע אחר ושלשה תלמים של פתיח קרובים להיות בית רובע ואפשר דהוו שתי אמות ברוחב ולא איירי באורך אלא כמו שהוא השדה וכבר נתפרש שאינו אלא חמשים אמות באורך ויותר מעט, ומר אמר לה בהאי לישנא ומר אמר לה בהאי לישנא דאי לא מצידה תברא לגבי בור וניר בית רובע בעי רב בשדה גדולה דהוא שיעור יותר משלשה תלמים ובזרע אחר ממעט ורבי יוחנן בשדה קטנה ממעט בבור וניר ומוסיף בזרע אחר אלא לאו ש"מ כי הדדי נינהו.

ומש"כ במשנה הקוצר "לשחת" הרמב"ם הביא את זה במש"כ או שקצר אפילו קודם שתביא שליש והיינו לשחת דסתם קוצר לשחת היינו קודם שהביאה שליש שאין מאכילין לבהמה תבואה שהביאה שליש כ"כ הרדב"ז עי"ש.

[4] והלכה כחכמים דלא כר"מ פיה"מ והר"ב וכן משמע מהרמב"ם הנ"ל וכן פירש בדעתו המהרי קורקוס שם וכס"מ ופשוט.

[5] רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק ג הלכה ב - היתה שדהו זרועה כולה מין אחד והיה נחל בתוך השדה אף על פי שאינו מושך או אמת המים שאינו יכול לקצור מה שבשני צדדיה כאחת והוא שתהיה מושכת וקבועה, הרי זה כשתי שדות ונותן פאה מצד זה לעצמו ומצד זה לעצמו.

[6] רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק ג הלכה ו -הזורע בהר שאינו כולו שוה אלא יש בו תילים גבוהים ומקומות מקומות עמוקות אף על פי שאינו יכול לחרוש אותו כולו ולזרעו כאחת אלא נחרש המקום הגבוה בפני עצמו והנמוך בפני עצמו הרי זה כשדה אחת ומניח פאה אחת בסוף ההר על כל ההר.

[7] רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק ג הלכה ב -היתה שדהו זרועה כולה מין אחד והיה נחל בתוך השדה אף על פי שאינו מושך או אמת המים שאינו יכול לקצור מה שבשני צדדיה כאחת והוא שתהיה מושכת וקבועה, הרי זה כשתי שדות ונותן פאה מצד זה לעצמו ומצד זה לעצמו.

פירש הר"ב בשם הירושלמי פ"ב ה"ב שמש"כ "הכל" בא ללמד שאפילו במקרה שהיה סלע שעובר על פני כל השדה אם צריך לעקור את המחרישה מצד זה כדי לתת אותה בצד אחר מפסיק ופסק זה ברמב"ם הל' מתנות עניים פ"ג ה"ז אמנם ראה בפיה"מ שפירש לפי פשוטו שהכוונה במש"כ "הכל" "כל מה שנזכר לעיל" וראה יכין אות כ ודו"ק.

[8] רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק ג הלכה יט -שדה אילן אין מפסיק בה אלא גדר גבוה המבדיל בין האילנות, אבל אם היה הגדר מבדיל מלמטה והבדים והפארות מעורבין מלמעלה ונוגעין בגדר על גבו הרי זה כשדה אחת ונותן פאה לכל.

ופי' הר"ב שער כותש היינו שהענפים של האילנות מתחברים זה עם זה מעל הגדר והוסיף בפיה"מ ואז הוא כמחובר וזהו מש"כ הרמב"ם פה אבל אם היה הגד וכו' על גבו ופשוט.

[9] רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק ג הלכה כא -החרובין כל שאדם עומד בצד חרוב זה וחבירו עומד בצד חרוב זה ורואין זה את זה הרי הן כלן שדה אחת ופאה אחת לכלן, היו שני הצדדין רואין את האמצעיים ואין הצדדים רואין זה את זה מפריש מצד אחד מן הראשונים על האמצעיים ומן האמצעיים על הראשונים, אבל לא יפריש מצד זה על הצד האחר.

[10] אמר רבן גמליאל – הל' כמותו פיה"מ והר"ב וכן פסק הרמב"ם הלכות מתנות עניים פרק ג הלכה כב -הזיתים כל מה שיש מהן ברוח אחת מרוחות העיר כגון זיתים שיש במערב העיר כולן או במזרחה הרי הן כשדה אחת ופאה אחת לכלן.

[11] רבי אליעזר ברבי צדוק – אין הל' כמותו פיה"מ והר"ב, וכן משמע מהרמב"ם בהערה הקודמת.

[12]  רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק ג הלכה יד -הזורע את שדהו מין אחד אף על פי שהוא עושהו שתי גרנות מניח פאה אחת, זרעה שני מינים אף על פי שהוא עושה אותה גורן אחת נותן פאה למין זה בפני עצמו ופאה למין זה בפני עצמו.

[13] רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק ג הלכה טו -זרע שני זרעים ממין אחד כגון שזרעה שני מיני חטים או שני מיני שעורים, אם עשאן גורן אחת נותן פאה אחת שתי גרנות נותן שתי פאות ודבר זה הלכה למשה מסיני.

[14] וכן נפסק הרמב"ם במשנה הקודמת, והמשנה הביאה מעשה לחזק את דברי המשנה הקודמת.

[15] רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק ב הלכה ד -שדה שקצרו נכרים לעצמן או שקצרוה ליסטים או קרסמוה נמלים או שברתה הרוח או בהמה הרי זו פטורה מן הפאה, שחובת הפאה בקמה.

[16] בדפוסים מדויקים "גויים" וכן ברמב"ם.

[17] רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק ב הלכה ה -קצר חציה וקצרו הליסטים חציה שנשאר הרי זו פטורה, שהחיוב בחצי שקצרו הליסטים אבל אם קצרו הליסטים חציה וחזר הוא וקצר השאר נותן פאה כשיעור מה שקצר, קצר חציה ומכר חציה הלוקח נותן פאה (לכל), קצר חציה והקדיש חציה הפודה מיד הגזבר נותן פאה לכל, קצר חציה והקדישו מניח מן הנשאר פאה הראויה לכל.
שחובת הפאה בקמה הובא ברמב"ם הערה הקודמת.

[18] רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק ב הלכה ה -קצר חציה וקצרו הליסטים חציה שנשאר הרי זו פטורה, שהחיוב בחצי שקצרו הליסטים אבל אם קצרו הליסטים חציה וחזר הוא וקצר השאר נותן פאה כשיעור מה שקצר, קצר חציה ומכר חציה הלוקח נותן פאה (לכל), קצר חציה והקדיש חציה הפודה מיד הגזבר נותן פאה לכל, קצר חציה והקדישו מניח מן הנשאר פאה הראויה לכל.