עין משפט השלם מסכת עוקצין פרק ג

מסכת עוקצין פרק ג

משנה א יש צריכין הכשר ואינן צריכים מחשבה מחשבה והכשר מחשבה ולא הכשר לא הכשר ולא מחשבה כל האוכלים המיוחדים לאדם צריכין הכשר ואינן צריכים מחשבה:

הלכות טומאת אוכלין פרק ג הלכה ג יש אוכלין שצריכין הכשר ואינן צריכין מחשבה ויש שצריכין מחשבה ואינן צריכין הכשר ויש שצריכין מחשבה והכשר ויש שאין צריכין לא מחשבה ולא הכשר, כיצד כל האוכלין המיוחדין לאדם בכ"מ צריכין הכשר ואין צריכין מחשבה, דגים טהורים וחגבים טהורים בכ"מ וחגבים טמאים ודגים טמאים בכפרים הרי הן מיוחדין לאדם וצריך הכשר ולא מחשבה, וכן חלב בהמה טהורה שמתה צריך הכשר ולא מחשבה בכ"מ, ואלו צריכין מחשבה והכשר בשר הפורש מן החי בין מן האדם בין מן הבהמה בין מן העוף ונבלת העוף הטמא וחלב בהמה טהורה שחוטה בכפרים אף על פי שהוכשר בשחיטה צריך הכשר שני אחר המחשבה, ושאר כל ירקות השדה כגון הבצלים הקשים ביותר והפטריות וכן חגבים ודגים קטנים צריכין מחשבה בכפרים, עולשין שזרען לבהמה ונמלך עליהן לאדם אינן מקבלין טומאה עד שיחשוב עליהן אחר שיתלשו שמחשבת חיבור אינה מחשבה, עולשין שליקטן לבהמתו והדיחן ונמלך עליהן לאדם צריכין הכשר שני אחר המחשבה וכן כל כיוצא בזה, האלל אם חשב עליו לאכילה מקבל טומאת אוכלין, ואם לאו הרי הוא כעץ ואינו מקבל טומאה, וכן העצמות המחוברין בבשר והגידים והמקומות הרכים מן הקרנים ומן הטלפים, והכנפים והנוצה והמקומות הרכים מן הצפרנים ומן החרטום המובלעין בבשר צריכין הכשר ומחשבה, ואלו שאין צריכין לא מחשבה ולא הכשר, נבלת בהמה טהורה בכ"מ ונבלת העוף הטהור וחלב בהמה טהורה בכרכים לפי שהן מיוחדין למאכל אדם אין אחד מאלו צריך מחשבה ואינן צריכין הכשר מפני שסופן לטמא אדם וכלים בכזית וכל המטמא טומאה חמורה אינו צריך הכשר, ואלו צריכים מחשבה ואינן צריכין הכשר נבלת העוף הטהור בכפרים ונבלת בהמה טמאה בכ"מ והוא שחישב על פחות מכזית אבל כזית אב טומאה הוא.

משנה ב החותך מן האדם ומן הבהמה [1]ומן החיה ומן העופות מנבלת העוף הטמא והחלב בכפרים ושאר כל ירקות שדה חוץ [2]משמרקעים ופטריות [3]ר' יהודה אומר חוץ מכרישי שדה והרגילה ונץ החלב רש"א חוץ מן העכביות ר' יוסי אומר חוץ מן הכלוסין הרי אלו צריכין מחשבה והכשר:

רמב"ם הנ"ל, "ואלו צריכין מחשבה והכשר בשר הפורש מן החי בין מן האדם בין מן הבהמה בין מן העוף ונבלת העוף הטמא וחלב בהמה טהורה שחוטה בכפרים אף על פי שהוכשר בשחיטה צריך הכשר שני אחר המחשבה, ושאר כל ירקות השדה כגון הבצלים הקשים ביותר והפטריות".

משנה ג נבלת בהמה טמאה בכל מקום ונבלת העוף הטהור בכפרים צריכין מחשבה ואינן צריכין הכשר, נבלת בהמה טהורה בכ"מ ונבלת העוף הטהור והחלב [4]בשווקים אינן צריכין מחשבה ולא הכשר [5]רש"א אף הגמל והארנבת והשפן והחזיר:

נבלת בהמה טמאה בכל מקום ונבלת העוף הטהור בכפרים. רמב"ם הנ"ל, "ואלו צריכים מחשבה ואינן צריכין הכשר נבלת העוף הטהור בכפרים ונבלת בהמה טמאה בכל מקום והוא שחישב על פחות מכזית אבל כזית אב טומאה הוא".

נבלת בהמה טהורה וכו' ולא הכשר. רמב"ם הנ"ל, "ואלו שאין צריכין לא מחשבה ולא הכשר, נבלת בהמה טהורה בכ"מ ונבלת העוף הטהור וחלב בהמה טהורה בכרכים לפי שהן מיוחדין למאכל אדם אין אחד מאלו צריך מחשבה ואינן צריכין הכשר מפני שסופן לטמא אדם וכלים בכזית וכל המטמא טומאה חמורה אינו צריך הכשר".

משנה ד השבת משנתן טעמו בקדרה אין בו משום תרומה ואינו מטמא טומאת אוכלים לולבי זרדים ושל עדל ועלי הלוף השוטה אינן מיטמאין טומאת אוכלים עד שימתוקו [6]רש"א אף של פקועות כיוצא בהם:

השבת משנתן טעמו בקדרה אין בו משום תרומה. רמב"ם הלכות תרומות פרק טו הלכה יב השבת עד שלא נתנה טעם בקדרה יש בה משום תרומה, משנתנה טעם בקדרה אין בה משום תרומה.

השבת משנתן טעמו בקדרה. ואינו מטמא טומאת אוכלים. רמב"ם הלכות טומאת אוכלין פרק א הלכה ז השבת סתמו לאכילת גופו כשאר ירקות שדה ואם חשב עליו לקדירה אינו מתטמא טומאת אוכלין, והשבת משנתנה טעם לקדירה ה"ז כזבל ואינה מתטמאה טומאת אוכלין.

לולבי זרדים וכו' שימתוקו. רמב"ם הלכות טומאת אוכלין פרק א הלכה יד לולבי זרדים וחרובין ושל [7]עדל ועלי הלוף השוטה אינן מקבלות טומאה עד שיתמתקו.

משנה ה הקושט והחמס וראשי בשמים התיאה והחלתית והפלפלין וחלות חריע נלקחים בכסף מעשר ואינן מטמאין טומאת אוכלין דברי ר"ע אמר לו [8]ר"י בן נורי אם נלקחים בכסף מעשר מפני מה אינן מטמאין טומאת אוכלים ואם אינן מטמאין טומאת אוכלים אף הם לא ילקחו בכסף מעשר:

הקושט והחמס וראשי בשמים התיאה והחלתית והפלפלין וחלות חריע. ואינן מטמאין טומאת אוכלין. רמב"ם הלכות טומאת אוכלין פרק א הלכה ו אלו דברים שאינן מקבלין טומאה אף על פי שבני אדם אוכלין אותן לפי שאינן נאכלין להנאת גופן אלא מפני שנותנין טעם במאכלות או מפני הריח או המראה, ואלו הן: הקושט והחמס וראשי בשמים והתיאה והחלתית והפלפלין וחלות חריע וכן כל כיוצא בהן.

הקושט והחמס וראשי בשמים התיאה והחלתית והפלפלין וחלות חריע. אמר לו ר"י בן נורי. אף הם לא ילקחו בכסף מעשר. רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ז הלכה ט הכרכום אינו נלקח בכסף מעשר שאינו אלא למראה וכן כל כיוצא בו מנותני ריח ומראה וטעם הואיל ואינן לאכילת גופן אלא לטעם שנותנין אינן נלקחין בכסף מעשר, לפיכך ראשי בשמים והפלפלין והקושט והחלתית וחלות חריע[9] וכל כיוצא באלו אינן נלקחין בכסף מעשר.

משנה ו הפגין והבוסר [10]ר"ע מטמא טומאת אוכלין ר"י בן נורי אומר משיבואו לעונות המעשרות, פריצי זיתים וענבים ב"ש מטמאין וב"ה מטהרין הקצח ב"ש מטהרין וב"ה [11]מטמאין וכן למעשרות:

הפגין והבוסר ר"ע מטמא טומאת אוכלין. רמב"ם הלכות טומאת אוכלין פרק א הלכה יג הכפניות והפגין והבוסר והקצח הרי הן כאוכלין ומקבלין טומאה.

פריצי זיתים וענבים ב"ה מטהרין. רמב"ם הלכות טומאת אוכלין פרק א הלכה יב זיתים וענבים הקשים שנפרצין ויוצאין מתחת הקורה בשעת הדריכה אינן מקבלין טומאה, ועד כמה עד ארבעה קבין לכל כור, היה הנפרץ יתר מזה מקבלין טומאה, ואם כנסן לאוכלין אף על פי שהן פחות מארבעה קבין מקבלין טומאה.

וב"ה מטמאין וכן למעשרות. רמב"ם הלכות תרומות פרק ב הלכה ג זרעוני גינה שאינן נאכלים, כגון זרע לפת וזרע צנון וזרע בצלים וכיוצא בהן פטורים מן התרומה ומן המעשרות מפני שאינן אוכל אדם, אבל הקצח חייב בתרומה ובמעשרות.

משנה ז הקור הרי הוא כעץ לכל דבר אלא שהוא נלקח בכסף מעשר כפניות [12]אוכלין, ופטורות מן המעשרות:

הקור הרי הוא כעץ לכל דבר. רמב"ם הלכות טומאת אוכלין פרק א הלכה י הקור הרי הוא כעץ לכל דבר ואם שלקו וטגנו מתטמא טומאת אוכלין.

אלא שהוא נלקח בכסף מעשר. רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ז הלכה ח לולבי זרדין והחרובין עד שלא ימתיקו אין נלקחין, אחר שימתיקו נלקחין, אבל הלוף והחרדל והתרמוסין ושאר כל הנכבשים בין משימתיקו בין עד שלא המתיקו נלקחין, והקור נלקח בכסף מעשר.

כפניות אוכלין. רמב"ם הלכות טומאת אוכלין פרק א הלכה יג הכפניות והפגין והבוסר והקצח הרי הן כאוכלין ומקבלין טומאה.

כפניות. ופטורות מן המעשרות. רמב"ם הלכות מעשר פרק ב הלכה ה אי זו היא עונת המעשרות, משיגיעו הפירות להזריע ולצמוח הכל לפי מה שהוא הפרי, כיצד וכו' [13]התמרים משיפתחו כשאור.

משנה ח דגים מאימתי מקבלין טומאה בש"א משיצודו ובה"א משימותו [14]ר"ע אומר אם יכולין לחיות, יחור של תאנה שנפשח ומעורה בקליפה [15]רבי יהודה מטהר וחכ"א אם יכול לחיות, תבואה שנעקרה ומעורה אפילו בשרש קטן טהורה:

דגים מאימתי מקבלין טומאה בה"א משימותו. רמב"ם הלכות טומאת אוכלין פרק ב הלכה ו כל האוכלין שהן מבעלי חיים אינן מקבלין טומאה עד שימותו, שחט בהמה חיה ועוף אף על פי שעדיין הן מפרכסין מקבלין טומאה, ודגים מאימתי מקבלין טומאה משימותו, נולד בהן טריפה ונתטמאו כשהן מתנדנדין הרי יש בדבר ספק אם הן חשובין כמתים הואיל ונטרפו, או אינן מקבלין טומאה עד שידמו כאבן ולא יתנדנדו, האבר או הבשר המדולדלין בבהמה או חיה שאינן יכולין לחיות אם הוכשרו מקבלין טומאה במקומן מפני שהן חשובין כאוכל שפירש, נשחטה הבהמה הוכשרו בשחיטה, שהבהמה כולה כמו יד לאבר זה ויד שהוכשר הוכשר האבר כולו כמו שיתבאר, ויש בדבר ספק אם תהיה הבהמה בחייה כמו יד לאבר או בשר המדולדלין בה.

יחור של תאנה שנפשח ומעורה בקליפה. מטהר וחכ"א אם יכול לחיות. רמב"ם הלכות טומאת אוכלין פרק ב הלכה ב ייחור של תאנה שנפשח ומעורה בקליפה שאינו יכול לחיות ממנה כל האוכלין שבו מתטמאין[16], ויש בדבר ספק אם היה שאר האילן כמו יד לזה הייחור שנשבר או לאו.

תבואה שנעקרה ומעורה אפילו בשרש קטן טהורה. רמב"ם הלכות טומאת אוכלין פרק ב הלכה א [17]כל האוכלין הגדילין מן הקרקע אינן מקבלין טומאה עד שיעקרו, אבל כל זמן שהן מחוברין אפילו כשורש קטן שיכולין לחיות ממנו אינן מקבלין טומאה.

משנה ט חלב בהמה טהורה אינו מיטמא [18]טומאת נבלות לפיכך הוא צריך הכשר חלב בהמה טמאה מיטמא טומאת נבלה [19]לפיכך אינו צריך הכשר דגים טמאים וחגבים טמאים צריכין מחשבה בכפרים:

חלב וכו' לפיכך אינו צריך הכשר. רמב"ם הלכות שאר אבות הטומאה פרק א הלכה ה חלב בהמה טהורה שמתה טהור, שנאמר וחלב נבילה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו מי שאיסורו משום נבילה וטרפה, ואם הוכשר במשקין המכשירין הרי הוא כאוכלין טמאין ואינו כבשר נבילה, והנוגע בחלב החופה את הכוליא קודם הפרשה הרי זה טמא כנוגע בכוליא עצמה שהרי כמה חוטין נמשכין ממנה בחלב, אבל בהמה טמאה והחיה בין טהורה בין טמאה אחד בשרה ואחד חלבה לטומאה, ומטמא אדם וכלים בכזית כבשר הנבילה.

דגים טמאים וחגבים טמאים צריכין מחשבה בכפרים. רמב"ם הלכות טומאת אוכלין פרק ג הלכה ג יש אוכלין שצריכין הכשר ואינן צריכין מחשבה ויש שצריכין מחשבה ואינן צריכין הכשר ויש שצריכין מחשבה והכשר ויש שאין צריכין לא מחשבה ולא הכשר, כיצד כל האוכלין המיוחדין לאדם בכ"מ צריכין הכשר ואין צריכין מחשבה, דגים טהורים וחגבים טהורים בכ"מ וחגבים טמאים ודגים טמאים בכפרים הרי הן מיוחדין לאדם וצריך הכשר [20]ולא מחשבה, וכן חלב בהמה טהורה שמתה צריך הכשר ולא מחשבה בכ"מ, ואלו צריכין מחשבה והכשר בשר הפורש מן החי בין מן האדם בין מן הבהמה בין מן העוף ונבלת העוף הטמא וחלב בהמה טהורה שחוטה בכפרים אף על פי שהוכשר בשחיטה צריך הכשר שני אחר המחשבה, ושאר כל ירקות השדה כגון הבצלים הקשים ביותר והפטריות וכן חגבים ודגים קטנים צריכין מחשבה בכפרים, עולשין שזרען לבהמה ונמלך עליהן לאדם אינן מקבלין טומאה עד שיחשוב עליהן אחר שיתלשו שמחשבת חיבור אינה מחשבה, עולשין שליקטן לבהמתו והדיחן ונמלך עליהן לאדם צריכין הכשר שני אחר המחשבה וכן כל כיוצא בזה, האלל אם חשב עליו לאכילה מקבל טומאת אוכלין, ואם לאו הרי הוא כעץ ואינו מקבל טומאה, וכן העצמות המחוברין בבשר והגידים והמקומות הרכים מן הקרנים ומן הטלפים, והכנפים והנוצה והמקומות הרכים מן הצפרנים ומן החרטום המובלעין בבשר צריכין הכשר ומחשבה, ואלו שאין צריכין לא מחשבה ולא הכשר, נבלת בהמה טהורה בכ"מ ונבלת העוף הטהור וחלב בהמה טהורה בכרכים לפי שהן מיוחדין למאכל אדם אין אחד מאלו צריך מחשבה ואינן צריכין הכשר מפני שסופן לטמא אדם וכלים בכזית וכל המטמא טומאה חמורה אינו צריך הכשר, ואלו צריכים מחשבה ואינן צריכין הכשר נבלת העוף הטהור בכפרים ונבלת בהמה טמאה בכ"מ והוא שחישב על פחות מכזית אבל כזית אב טומאה הוא.

משנה י כורת דבורים [21]רא"א הרי היא כקרקע [22]וכותבין עליה פרוזבול ואינה מקבלת טומא' במקומה והרודה ממנה בשבת חייב חטאת וחכ"א אינה כקרקע ואין כותבים עליה פרוזבול ומקבלת טומאה במקומה והרודה ממנה בשבת פטור:

כורת דבורים. וחכ"א. ומקבלת טומאה במקומה. רמב"ם הלכות טומאת אוכלין פרק א הלכה יח דבש [23]בכוורתו מטמא טומאת אוכלין שלא במחשבה, רדה הדבש משירסק החלות מתטמא משום משקה, דבש הזב מכוורתו מתטמא טומאת משקין חשב עליו לאוכלין מתטמא טומאת אוכלין.

כורת דבורים. והרודה ממנה בשבת פטור. רמב"ם הלכות שבת פרק כא הלכה ו התולש חייב משום קוצר, לפיכך [24]אסור לרדות דבש מכוורת בשבת מפני שהוא כתולש, אין עולין באילן בין לח בין יבש ואין נתלין באילן ואין נסמכין באילן, ולא יעלה מבעוד יום לישב שם כל היום כולו, ואין משתמשין במחובר לקרקע כלל גזרה שמא יתלוש.

שולחן ערוך אורח חיים סימן שכא סעיף יג: אסור לרדות חלות דבש מהכוורת מפני שדומה לתולש.

משנה יא חלות דבש מאימתי מיטמאות משום משקה בש"א משיחרחר ב"ה אומרים משירסק:

חלות דבש מאימתי מיטמאות משום משקה ב"ה אומרים משירסק. רמב"ם הנ"ל, "רדה הדבש משירסק החלות מתטמא משום משקה".

משנה יב אמר ר' יהושע בן לוי עתיד הקדוש ב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשרה עולמות שנאמ' להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא אמר רבי שמעון בן חלפתא לא מצא הקדוש ב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום:

נשלמה מסכת עוקצים וסליקא סדר טהרות וכולה שישה סדרי משנה