עין משפט השלם מסכת עוקצין פרק ב

מסכת עוקצין פרק ב

משנה א זיתים שכבשן בטרפיהן טהורים לפי שלא כבשן אלא למראה כשות של קשות והנץ שלה טהורה [1]רבי יהודה אומר כל זמן שהיא לפני התגר טמאה:

זיתים וכו' למראה. רמב"ם הלכות טומאת אוכלין פרק א הלכה טז זיתים שכבשן בעלין שלהן אין העלין מקבלין טומאה, שלא כבשן לאוכלין אלא למראה.

כשות של קשות והנץ שלה טהורה. [2]רמב"ם הלכות טומאת אוכלין פרק א הלכה יז כשות של קישות והנץ שלה אין מקבלין טומאה מפני שאינו אוכל.

משנה ב כל הגלעינין מיטמאות ומטמאות ולא מצטרפות גלעינה של רוטב אף על פי יוצאה מצטרפת של יבשה אינה מצטרפת לפיכך חותל של יבשה מצטרף ושל רוטב אינו מצטרף גלעינה שמקצתה יוצאה שכנגד האוכל מצטרף עצם שיש עליו בשר שכנגד האוכל מצטרף היה עליו מצד אחד [3]רבי ישמעאל אומר רואין אותו כאילו הוא מקיפו בטבעת וחכמים אומרים שכנגד האוכל מצטרף כגון הסיאה והאזוב והקורנית:

כל הגלעינין וכו' אינה מצטרפת. רמב"ם הלכות טומאת אוכלין פרק ה הלכה יג כל הגרעינין מתטמאות ומטמאות ולא מצטרפות חוץ מגרעינות הרוטב, אבל של תמרה יבשה אינה מצטרפת.

חותל של יבשה מצטרף ושל רוטב אינו מצטרף. רמב"ם הלכות טומאת אוכלין פרק ה הלכה יד החותל שעל הגרעינה של רוטב אינה מצטרפת ושעל גרעינת היבישה מצטרפת מפני שהוא דבוק באוכל נחשב כאוכל.

גלעינה שמקצתה יוצאה שכנגד האוכל מצטרף עצם שיש עליו בשר שכנגד האוכל מצטרף. רמב"ם הלכות טומאת אוכלין פרק ה הלכה טו גרעינה של רוטב שיצאת מקצתה כל שכנגד האוכל מצטרף והיוצא אינו מצטרף, וכן עצם שיש עליו בשר כל שכנגד הבשר מצטרף, היה עליו הבשר מצד אחר אינו מצטרף ממנו אלא העצם שתחת הבשר עד חלל העצם, ואם לא היה לעצם חלל רואין אותו כאילו הוא כעובי [4]האזוב ושאר העצם אין מצטרף שהעצמות לבשר כשומר הן חשובין.

משנה ג הרמון והאבטיח שנימוק מקצתו אינו מצטרף שלם מכאן ומכאן ונימוק מן האמצע אינו מצטרף הפטמא של רמון מצטרפת והנץ שלו אינו מצטרף [5]ר' אליעזר אומר אף המסרק טהור:

הרמון וכו' מן האמצע אינו מצטרף. רמב"ם הלכות טומאת אוכלין פרק ה הלכה כב הרימון והאבטיח שנימוק מקצתו אין הנשאר חיבור לאותו שנימוק, ואין הנשאר מן הקליפה מצטרף שהרי אין שמירתו מועלת כלום, וכן אם היה שלם מכאן ומכאן ונימוק באמצע [6]אין הצדדין חיבור זה לזה ואין קליפתו מצטרפת, עלי ירקות ירוקין מצטרפין ולבנים אינם מצטרפין שהרי אינן כלום.

הפטמא של רמון מצטרפת והנץ שלו אינו מצטרף. רמב"ם הלכות טומאת אוכלין פרק ה הלכה כא ואלו לא מתטמאין ולא מטמאין ולא מצטרפין, שאר כל העוקצים, ושרשי קלחי הכרוב, וחלפי תרדים וחלפי הלפת והן העיקרין שנשארו בקרקע כשלקטו הכרוב והלפת וחזרו והחליפו, וכל השרשין שדרכן להגזז שנעקרו עם האוכל, הפטמה של רימון מצטרפת, והנץ שלו אינו מצטרף.

משנה ד כל הקליפין מיטמאות ומטמאות ומצטרפות [7]רבי יהודה אומר שלשה קלופין בבצל הפנימית בין שלמה בין קדורה מצטרפות האמצעית שלמה מצטרפת וקדורה אינה מצטרפת והחיצונה בין כך ובין כך טהור:

כל הקליפין מיטמאות ומטמאות ומצטרפות. רמב"ם הלכות טומאת אוכלין פרק ה הלכה יב כל הקליפין מתטמאות ומטמאות ומצטרפות מפני שהן שומר, קליפי פולין ותורמוסין זרקן אינן מתטמאות כנסן לאוכלין מתטמאין, ואם נשאר בהן אוכל בין כך ובין כך מתטמאין, קליפת מלפפון אף על פי שאין בהן מתוך המלפפון מתטמאות טומאת אוכלין, השעורים בזמן שהן יבישין קליפתן מצטרפת עמהן ובזמן שהן לחין אין מצטרפין, אבל החטה בין לחה בין יבישה קליפתה מצטרפת.

רבי יהודה וכו'. רמב"ם הלכות טומאת אוכלין פרק ה הלכה יא שלש קליפות בבצל, פנימית בין שלימה בין קדורה מצטרפת, אמצעית שלימה מצטרפת קדורה אינה מצטרפת, החיצונה בין כך ובין כך טהורה.

משנה ה המחתך לבשל אף על פי שלא מירק אינו חבור לכבוש ולשלוק ולהניח על השלחן חבור [8]התחיל לפרק אוכל שהתחיל בו אינו חבור האגוזים [9]שאמנן הבצלים [10]שחמרן הרי אלו חבור התחיל לפרק באגוזים ולפקל בבצלים אינו חבור האגוזים והשקדים חבור עד [11]שירסס:

המחתך וכו' השלחן חבור. רמב"ם הלכות טומאת אוכלין פרק ו הלכה ז המחתך ירקות וכיוצא בהן לבשל אף על פי שלא מירק והבדיל אינו חיבור, אלא אם נטמא זה לא נטמא זה אף על פי שהוא מעורה בו, חתך לכבוש או לשלוק או להניח על השולחן הרי זה חיבור ואפילו התחיל לפרק מה שחתך.

האגוזים וכו' ולפקל בבצלים אינו חבור. רמב"ם הלכות טומאת אוכלין פרק ו הלכה יא האגוזין שקצצן בעוקציהן כשהן רכין ואמנן כולן כמו חבל, וכן הבצלים שחיברן בדרך הזאת הרי אלו חיבור, התחיל לפרק באגוזים ולפקל בבצלים אין השאר חיבור, אפילו היו לפניו מאה כור אין כולן חיבור שהרי הוכיח שדעתו לפרק הכל.

האגוזים והשקדים חבור עד שירסס. רמב"ם הלכות טומאת אוכלין פרק ו הלכה א האגוזין והשקדים שנסדקה קליפתן עדיין הוא חיבור לאוכל עד שירצץ את הקליפה.

משנה ו ביצה מגולגלת עד שיגוס ושלוקה עד שירסס עצם שיש בו מוח חבור עד שירסס הרמון שפרדו חבור עד שיקיש עליו בקנה כיוצא בו שלל הכובסין והבגד שהוא תפור בכלאים חבור [12]עד שיתחיל להתיר:

ביצה מגולגלת עד שיגוס ושלוקה עד שירסס. רמב"ם הלכות טומאת אוכלין פרק ו הלכה ב ביצה מגולגלת משיקוב בה מקום לגומעה ממנו אין שאר קליפתה חיבור, ושלוקה קליפתה חיבור עד שירצץ את הקליפה, ואם נתבלה בקליפתה אף על פי שרצצה כולה חיבור.

עצם שיש בו מוח חבור עד שירסס. רמב"ם הלכות טומאת אוכלין פרק ו הלכה ג עצם שיש בו מוח חיבור עד שירצץ, צמר שבראשי הכבשים ושיער שבזקן התיישים אף על פי שחרכן באור הרי הן חיבור עד שיתחיל לתלוש.

הרמון שפרדו חבור עד שיקיש עליו בקנה. רמב"ם הלכות טומאת אוכלין פרק ו הלכה ד כנפי חגבים וקשקשי דגים אף על פי שהעביר סכין עליהן חיבור עד שיתחיל לקלף, הרימון שפרדו חיבור עד שיקיש עליו בקנה.

שלל הכובסין וכו'. רמב"ם הלכות פרה אדומה פרק יב הלכה ו שלל הכובסין והבגד שהוא תפור בכלאים והן עומדין להתירן אינו חיבור להזייה והרי הן חיבור לטומאה, וכן הסלעים שבקנתל, והמטה של טרבל, וקרן של כליבה, וקרנים של יוצאי דרכים, ושלשלת המפתחות, חיבור לטומאה ולא להזאה, אלא צריך שיגעו המים מן המזה בכל סל וסל, ובכל מפתח ומפתח, ובכל קרן וקרן, ובכל קורה וקורה ממטה זו המפוצלת.

משנה ז עלי ירקות ירוקים מצטרפין ולבנים אינן מצטרפין [13]ר' אליעזר בר צדוק אומר הלבנים מצטרפין בכרוב מפני שהן אוכל ובחזרים מפני שהן משמרין את האוכל:

עלי ירקות ירוקים מצטרפין ולבנים אינן מצטרפין. רמב"ם הלכות טומאת אוכלין פרק ה הלכה כב הרימון והאבטיח שנימוק מקצתו אין הנשאר חיבור לאותו שנימוק, ואין הנשאר מן הקליפה מצטרף שהרי אין שמירתו מועלת כלום, וכן אם היה שלם מכאן ומכאן ונימוק באמצע אין הצדדין חיבור זה לזה ואין קליפתו מצטרפת, עלי ירקות ירוקין מצטרפין ולבנים אינם מצטרפין שהרי אינן כלום.

משנה ח עלי בצלים ובני בצלים אם יש בהן ריר משתערין בכמות שהן אם יש בהן חלל ממעך את חללן פת ספוגנית משתערת בכמות שהיא אם יש בה חלל ממעך את חללה בשר העגל שנתפח ובשר זקנה שנתמעט משתערין בכמות שהן:

עלי וכו' חללן. רמב"ם הלכות טומאת אוכלין פרק ד הלכה ז עלי בצלים ובני בצלים שהן חלולין אם יש בהם ריר משתערין כמות שהן, ואם היו חלולין וריקנים ממעך את חללן.

פת וכו' חללה. רמב"ם הלכות טומאת אוכלין פרק ד הלכה ח פת סופגנין משתערת כמות שהיא ואם יש בה חלל ממעך את חללה.

בשר העגל וכו'. רמב"ם הלכות טומאת אוכלין פרק ד הלכה ט בשר העגל שנתפח ובשר זקנה שנתמעטה משתערין כמות שהן.

משנה ט קשות שנטעה בעציץ והגדילה ויצאה חוץ לעציץ טהורה [14]אר"ש מה טיבה ליטהר אלא הטמא בטומאתו והטהור יאכל:

קשות שנטעה בעציץ והגדילה ויצאה חוץ לעציץ טהורה. רמב"ם הלכות טומאת אוכלין פרק ב הלכה ט קישות שנטעה בעציץ והגדילה אף על פי שיצאת חוץ לעציץ אינה מקבלת טומאה, ועציץ שהוא נקוב כדי שיצא בו שורש קטן הרי הוא כארץ והנטוע בו אינו מקבל טומאה, וכן אם היו בו מים אינן מכשירין.

משנה י כלי גללים וכלי אדמה שהשרשים יכולין לצאת בהן אינם מכשירים את הזרעים עציץ נקוב אינו מכשיר את הזרעים ושאינו נקוב מכשיר את הזרעים [15]כמה הוא שיעורו של נקב כדי שיצא בו שרש קטן מלאהו עפר עד שפתו הרי הוא כטבלא שאין לה [16]לזביז:

כלי גללים וכלי אדמה שהשרשים יכולין לצאת בהן אינם מכשירים את הזרעים. רמב"ם הלכות טומאת אוכלין פרק ב הלכה יא: כלי גללים וכלי אדמה שהשרשים יכולין לבקוע בהן ולצאת אינן מכשירין את הזרעים, ואף על פי שאינן נקובין הרי הן כנקובין.

עציץ נקוב אינו מכשיר את הזרעים. כמה הוא שיעורו של נקב כדי שיצא בו שרש קטן. רמב"ם הלכות טומאת אוכלין פרק ב הלכה ט:  קישות שנטעה בעציץ והגדילה אף על פי שיצאת חוץ לעציץ אינה מקבלת טומאה, ועציץ שהוא נקוב כדי שיצא בו שורש קטן הרי הוא כארץ והנטוע בו [17]אינו מקבל טומאה, וכן אם היו בו מים אינן מכשירין.

ושאינו נקוב מכשיר את הזרעים רמב"ם הלכות טומאת אוכלין פרק ב הלכה י: עציץ שאינו נקוב הרי הנטוע בו מקבל טומאה, ואם היו מים בתוכו מכשירין.

מלאהו עפר עד שפתו הרי הוא כטבלא שאין לה לזביז. רמב"ם הלכות טומאת אוכלין פרק ב הלכה יב עציץ שמילאהו עפר עד שפתו אינו חשוב כלי אלא הרי הוא כטבלא שאין לה שפה שאינו כלי קיבול.