עין משפט השלם על מסכת זבחים פרק א

[1] כל הזבחים וכו' זה פשוט ברמב''ם הלכות פסולי המוקדשין  פרק טו הלכה א וז''ל כל הזבחים שנשחטו במחשבת שינוי השם, בין בקרבנות יחיד בין בקרבנות צבור כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה, חוץ מן החטאת והפסח שאם נעשו במחשבת שינוי השם פסולין, ואחד המשנה שם הזבח בשעת שחיטה או בשעת קבלה או בשעת הולכה או בזריקה כמו שביארנו, כיצד לא עלו לשם חובה, כגון ששחט עולה לשם שלמים לא עלתה לבעלים, לא משום עולה שהם חייבין בה ולא משום שלמים, אלא חייבין להביא זבח אחר, וכן אם שחט עולת ראובן לשם שמעון, לא עלתה לא לראובן ולא לשמעון, במה דברים אמורים כשעקר שם הזבח בזדון, אבל אם טעה ודימה שזו העולה שלמים היא, ועשה כל עבודותיה לשם שלמים עלתה לבעלים לשם חובה, וכן החטאת והפסח שעשאן במחשבת שינוי השם בטעות כשרים, שעקירה בטעות אינה עקירה, וכן עולת העוף שמלקה או שמצה דמה במחשבת שינוי השם כשירה ולא עלתה לבעלים, וחטאת העוף פסולה עכ"ל. במשנה כתב שלא לשמן וברמב"ם במחשבת שינוי השם וחדא היא.

[2] ''הזבחים'' לשון זה הוא מלשון טבח, ובלשון ארמי דבח ראה פיה''מ המאור הערה ח' בהקדמה לפיה''מ זבחים וראה פה תוי''ט מ''ש בזה ולכן מובן מדוע הלשון נופל על הלשון שאמר זבחים שנזבחו, שזבחים זה שם כולל לכל הבע''ח הנאכלין (שנטבחין) ונזבחו היינו מלשון שטבח אותם וצעע''ק.

[3] הפסח בזמנו, עיין הפירוש ביכין אות ז'. נפסק ברמב''ם הלכות פסולי המוקדשין  פרק טו הלכה יא וז''ל הפסח ששחטו במחשבת שינוי השם, בין ששינה שמו לשם זבח אחר בין ששינהו לשם חולין פסול שנאמר ואמרתם זבח פסח הוא לה', במה דברים אמורים ששחטו בזמנו שהוא יום ארבעה עשר בניסן אפילו שחטו בשחרית במחשבת שינוי השם פסול, אבל אם שחטו שלא בזמנו במחשבה שלא לשמו כשר, שלא לשם בעליו נעשה כמי שאין לו בעלים בזמנו ופסול. השגת הראב"ד בד"א ששחטו בזמנו. א"א זהו כבן בתירא ור' יהושע מכשיר.

[4] והחטאת וכו' נפסק ברמב"ם הלכות פסולי המוקדשין פרק טו הלכה ד וז''ל חטאת ששחטה לשם זבח אחר כגון ששחטה לשם עולה, או לשם אשם, או לשם שלמים, פסולה כמו שביארנו, אבל אם שחטה לשם חולין, הרי זו כשירה ולא עלתה לבעלים עכ"ל. ולא חילק כמו שחילק לגבי פסח שכתב במה דברים אמורים ששחטו בזמנו והיינו מש"כ במשנה והחטאת בכל זמן ודו"ק.

[5] רבי אליעזר וכו' אף האשם וכו' מכאן עד סוף משנה א הוא מדברי ר"א ואין הל' כר''א פיה''מ והר''ב אלא כת''ק וכ''פ הרמב''ם הל' פסוה''מ פרק טו הל' א כנ''ל הע' א ודו''ק.

ובתחילה כתבה המשנה את עיקר דבריו בקיצור והוא מש"כ "רבי אליעזר אומר" ואח"כ הביא את הטעם לדעתו שאף האשם פסול שלא לשמו וזהו מש"כ אמר רבי אליעזר וצריך עוד עיון קצת על כפל לשונו.

[6] אין הלכה ככל משנה ב שהם חולקים על מה שכתב ת''ק במשנה א' שכל הזבחים שלא לשמן כשרים וכנ"ל פשוט ברמב''ם שהל' כת''ק שם וראה פיה''מ מ''ש פה.

יוסי בן חוני וכו' אין הלכה כמותו פיה''מ והר''ב.

[7] שמעון אחי וכו' מכאן עד סוף המשנה הוא מדברי שמעון אחי עזריה ואין הלכה כמותו פיה''מ והר''ב, וכנ"ל בהע' הקודמת.

יכין אות ט''ו כתב וא''כ היה עזריה זה ג''כ ת''ח. נ''ב אך גם פירנסו דהיו תורה וגדולה במקום אחד וצעע''ק דהרי ישנם כמה שנמנו על תורה וגדולה במקום אחד וצ''ע האם הוא מכללם.

[8] בן בתירא וכו' הלכה כמותו פיה''מ והר''ב, ודלא כר' יהושע, וכ''פ ברמב''ם הלכות פסולי המוקדשין פרק ט''ו הלכה יא וחולק על ר' יהושע. וז''ל: הפסח ששחטו במחשבת שינוי השם, בין ששינה שמו לשם זבח אחר בין ששינהו לשם חולין פסול שנאמר ואמרתם זבח פסח הוא לה', במה דברים אמורים ששחטו בזמנו שהוא יום ארבעה עשר בניסן אפילו שחטו בשחרית במחשבת שינוי השם פסול, אבל אם שחטו שלא בזמנו במחשבה שלא לשמו כשר, שלא לשם בעליו נעשה כמי שאין לו בעלים בזמנו ופסול. השגת הראב"ד בד"א ששחטו בזמנו. א"א זהו כבן בתירא ור' יהושע מכשיר.

[9] אמר שמעון בן עזאי וכו' אין הל' כמותו פיה''מ וכ''כ במשנה בתוך דבריה שלא הודו לו חכמים ובאמת כמה פעמים מצינו שלא ציינו להלכה כשהמשנה אמרה בפרוש שאין הלכה כדעה אחת ושבאמת הלכה כמותה וכן להפך ופה הרמב''ם פסק דלא כדעה זו שכבר צויין על משנה א הנ''ל שהלכה שכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים ובכללם עולה דלא כבן עזאי פה וצעע''ק. והר''ב סתם בזה וצעע''ק.

[10] הפסח והחטאת וכו' וכן הלכה ברמב''ם הל' פסולי המוקדשין פרק ט''ו הלכה א וז''ל: כל הזבחים שנשחטו במחשבת שינוי השם, בין בקרבנות יחיד בין בקרבנות צבור כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה, חוץ מן החטאת והפסח שאם נעשו במחשבת שינוי השם פסולין, ואחד המשנה שם הזבח בשעת שחיטה או בשעת קבלה או בשעת הולכה או בזריקה כמו שביארנו, כיצד לא עלו לשם חובה, כגון ששחט עולה לשם שלמים לא עלתה לבעלים, לא משום עולה שהם חייבין בה ולא משום שלמים, אלא חייבין להביא זבח אחר, וכן אם שחט עולת ראובן לשם שמעון, לא עלתה לא לראובן ולא לשמעון, במה דברים אמורים כשעקר שם הזבח בזדון, אבל אם טעה ודימה שזו העולה שלמים היא, ועשה כל עבודותיה לשם שלמים עלתה לבעלים לשם חובה, וכן החטאת והפסח שעשאן במחשבת שינוי השם בטעות כשרים, שעקירה בטעות אינה עקירה, וכן עולת העוף שמלקה או שמצה דמה במחשבת שינוי השם כשירה ולא עלתה לבעלים, וחטאת העוף פסולה.

[11]  רמב"ם הלכות פסולי המוקדשין פרק יג הלכה א: שלש מחשבות הן שפוסלין את הקרבנות, ואלו הן: מחשבת שינוי השם, ומחשבת המקום, ומחשבת הזמן, מחשבת שינוי השם כיצד, זה השוחט את הזבח שלא לשמו, כגון שהיה עולה ויחשב שהוא שלמים, או ישחטנו לשם עולה ושלמים, או לשם שלמים ולשם עולה, או ששחט הזבח שלא לשם בעליו, זו היא מחשבת שינוי השם, מחשבת המקום כיצד, כגון ששחט את הזבח לשמו על מנת לזרוק דמו, או להקטיר ממנו דבר הראוי להקטרה חוץ לעזרה, או לאכול ממנו דבר הראוי לאכילה חוץ למקום אכילתו, זו היא מחשבת המקום, וזבחים שחשב בהן מחשבה זו הם הנקראים זבחים ששחטן חוץ למקומן, מחשבת הזמן כיצד, כגון ששחט את הזבח לשמו על מנת לזרוק דמו מאחר שתשקע החמה שאינו זמן זריקתו, או להקטיר ממנו דבר הראוי להקטיר למחר מאחר שיעלה עמוד השחר שאינו זמן הקטרתו, או לאכול ממנו דבר הראוי לאכילה לאחר זמן הראוי לאכילתו זו היא מחשבת הזמן, וזבחים שחשב בהן מחשבה זו הם הנקראים זבחים שנשחטו חוץ לזמנן והם הנקראים פגול בכל מקום, וזהו פגול האמור בתורה.

ומש"כ הרמב"ם או ישחטנו לשם עולה ושלמים פי' היינו מש"כ המשנה "לשמן ושלא לשמן או שלא לשמן ולשמן", וכן ציין הכס"מ על הרמב"ם שמש"כ "או ישחטנו לשם עולה ושלמים, או לשם שלמים ולשם עולה" הוא ממש"כ במש' פה "לשמן ושלא לשמן או שלא לשמן ולשמן" וצע"ק מדוע שינה מלשון המשנה שכתבה שלמים ופסח והרמב"ם כתב עולה ושלמים ולהיפך. ועין מה שהעירו בזה בספר מנחת אברהם לרב גרבוז על מנחות עמ' ה-ו וע"ע בנר שמואל לרב וילנסקי סימן יג אות ה וע"ע במשנת אליהו פסחים סימן כא עמ' קג ד"ה ויעוין וראה באהלי צבי על מסכת זבחים עמ' סה הע' ג.

[12] הזכיר זה ברמב"ם כמ"פ ובלשון קצרה סיכם ברמב"ם הלכות פסולי המוקדשין פרק יג הלכה ד: נמצאת למד שבארבע עבודות הזבח נפסל במחשבה: בשחיטה, ובקבלה, ובהולכת הדם, ובזריקתו על המזבח. וכ"כ ברמב"ם הלכות פסולי המוקדשין פרק טו הלכה א וכן ברמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פרק ד הלכה י.

[13] רבי שמעון וכו' אין הלכה לא כר''א ולא כר''ש פיה''מ והר''ב וכנ''ל הערה יב דצריכים כל הד' להיות לשמן בלא חילוק, ואמנם כתב המלאכ"ש בשם רש"י בדף טו ע"ב וכן בשם הבנין שלמה וכן הביא הרעק"א בשם רש"י הנ"ל שאין מחלוקת בין ר"א לת"ק אלא ת"ק בא פשוט לומר שאינו סובר כר"ש, והרמב"ם בהלכות פסולי המוקדשין פרק יג הלכה ט כתב וז"ל כבר ביארנו שהולכה שלא ברגל אינה הולכה, לפיכך אין המחשבה פוסלת בה, והמהלך במקום שאינו צריך הרי זו הולכה והמחשבה פוסלת בה, כיצד קבל הדם והוא עומד במקומו ופשט ידו לזורקו על המזבח, וחשב בעת שפשט ידו בדם אין המחשבה פוסלת בה, אבל אם קבל הדם בפנים ולא הלך בו לגבי המזבח אלא הלך בו והוציאו לחוץ, וחשב בשעת הלוכו לחוץ במחשבת הזמן וכיוצא בה, הרי זו פוסלת. השגת הראב"ד כבר ביארנו וכו' עד הרי זו הולכה. א"א לא נהיר דסוגיין כולה כר' אלעזר דאמר לא שמה הולכה.

וכתב הכס"מ שממש"כ הרמב"ם משמע שסבר ר"א דלא כת"ק וז"ל ומ"ש רבינו והמהלך במקום שא"צ הרי זה הולכה וכו'. בספ"ק דזבחים (דף י"ג) תנן שהזבח נפסל בארבעה דברים בשחיטה ובקיבול ובהילוך ובזריקה ר"ש מכשיר בהילוך וכו' ר"א אומר המהלך במקום שהוא צריך להלך מחשבה פוסלת ובמקום שא"צ להלך אין מחשבה פוסלת ואמרינן בגמ' (דף ט"ו:) דלר"א קבלו בפנים והוציאו לחוץ זהו הילוך שאין צריך הא חזר והכניסו הילוך שצריך להלוך הוא. ופרש"י בפנים לצד המזבח והוציאו לחוץ כלומר ריחקו מהמזבח [הנך] חוץ ופנים כולהו בעזרה. ולת"ק אפי' קבלו בפנים והוציאו לחוץ וחשב עליו בשעה שהוציאו לחוץ פוסלת וידוע דהלכה כת"ק. והראב"ד כתב כבר ביארנו וכו' עד הרי זו הלכה א"א לא נהיר דסוגיין כולה כר' אלעזר דאמר לא שמה הולכה עכ"ל. וליישב דעת רבינו י"ל שאין הכרח לומר דסוגיין כר' אלעזר דאע"ג דאיפליגו אביי ורבא בפירוש מילתיה דר' אלעזר ורבנן לאו משום דס"ל הלכה כר"א אלא לפרושי מילתיה דת"ק דמדר"א נשמע לת"ק. ודעת רבינו שלא כדברי רש"י באי תניא תניא שרבינו מפרש דלת"ק הילוך פוסל בכל גוונא אפילו במקום שאינו צריך להלך:

והיינו שלדעת ר"א אם קיבל סמוך למזבח והלך לבחוץ כיון שהוא הילוך שאינו צריך אינו פוסל משא"כ לת"ק שרק באופן קיבל סמוך למזבח ופשט ידו רק אז אינו פוסל משום הולכה שאינו צריכה משא"כ אם הילך לבחוץ ופשוט.