עין משפט השלם על מסכת זבחים פרק א

[1] כתב הרמב"ם "הזבחים שנשחטו" ובמשנה "הזבחים שנזבחו" והיינו הך, ו"הזבחים" הוא מלשון טבח, ובארמית דבח, וראה פיה"מ המאור הערה ח' בהקדמה לפיה"מ זבחים וראה פה תוי"ט מ"ש בזה ולכן מובן מדוע הלשון נופל על הלשון שאמר זבחים שנזבחו, שזבחים זה שם כולל לכל הבע"ח הנאכלין (שנטבחין) ונזבחו היינו מלשון שטבח אותם וצעע"ק.

[2] במשנה כתב שלא לשמן וברמב"ם במחשבת שינוי השם וחדא היא.

[3] עיין הפירוש ביכין אות ז'.

[4] השגת הראב"ד בד"א ששחטו בזמנו. א"א זהו כבן בתירא ור' יהושע מכשיר.

[5] לא חילק כמו שחילק לגבי פסח שכתב במה דברים אמורים ששחטו בזמנו והיינו מש"כ במשנה והחטאת בכל זמן ודו"ק.

[6] בתחילה כתבה המשנה את עיקר דבריו בקיצור והוא מש"כ "רבי אליעזר אומר" ואח"כ הביא את הטעם לדעתו שאף האשם פסול שלא לשמו וזהו מש"כ אמר רבי אליעזר וצריך עוד עיון קצת על כפל לשונו.

[7] כ"כ בפיה"מ והר"ב.

[8] כנ"ל בתחילת משנה א ודו"ק.

[9] אין הלכה כמותו פיה״מ והר״ב וכן ברמב״ם.

[10] מכאן עד סוף המשנה הוא מדברי שמעון אחי עזריה ואין הלכה כמותו פיה״מ והר״ב (דאין הלכה ככל משנה זו כנ״ל) וכן ברמב״ם.

[11] כתב רש"י ד"ה שמעון אחי וז"ל על שם שעזריה עסק בפרקמטיא וסיפק צורכי שמעון אחיו בשעה שהיה עוסק בתורה והתנו ביניהן שיהא חלק לעזריה בשכר תלמודו של שמעון כדאמרי' בסוטה (דף כא) אם יתן איש את כל הון ביתו וגו' לא כשמעון אחי עזריה לפיכך נקרא על שמו שלמד על ידו. יכין אות טו וז"ל קרא על שם אחיו ולא על שם אביו, דאביו הביאו רק לעוה"ז, וזה אחיו הביאו לחיי עוה"ב (עי' ב"מ פ"ב מי"א) מדהחזיקו בפרנסה שיהיה יכול לעסוק בתורה, והתנה עמו שיחלקו בשכר עוה"ב שבעבור למודו (כסוטה דכ"א א), ומצאתי בס' יוחסין שעזריה זה היה אביו של ר"א בן עזריה, וא"כ היה עזריה זה ג"כ ת"ח, דהרי אמר עליו ר' דוסא יש לו בן לעזריה חברינו (כיבמות דט"ז א') עכ"ל (ונזכר בעוד מקומות מעשירותו של עזריה  וא"כ היו תורה וגדולה במקום אחד ולכאורה הרי ישנם כמה שנמנו על תורה וגדולה במקום אחד (ראה סנהדרין דף לו עמוד א) ולא נכלל בהם. וי"ל על פי מש"כ רש"י שם ד"ה במקום אחד וז"ל תורתן וגדולתן של ישראל באדם אחד שאין כמותו בכל ישראל בתורה ובגדולה כגון משה שהיה גדול על כל ישראל במלכות ובתורה, וכן רבי בנשיאות ובתורה. ואף שעזריה היה ת"ח מ"מ לא היה גדול על כל ישראל כמשה רבינו או ברבי וכיו"ב שנזכרו בסוגיה שם ודו"ק.

[12] וכמו שנתבאר בהערות לעיל שהם חולקים על מה שכתב ת"ק במשנה א' שכל הזבחים שלא לשמן כשרים ונפסק ברמב"ם [הנ"ל] שהל' כת"ק שם. וראה פיה"מ מ"ש פה.

[13] הלכה כמותו פיה"מ והר"ב, ודלא כר' יהושע, וכן נפסק ברמב"ם.

[14] אין הלכה כמותו פיה"מ (הר"ב סתם בזה וצעע"ק) וכ"כ במשנה בתוך דבריה שלא הודו לו חכמים. ובאמת כמה פעמים מצינו שלא ציינו להלכה כשהמשנה אמרה בפרוש שאין הלכה כדעה אחת ושבאמת הלכה כמותה וכן להפך. (הרמב"ם פסק דלא כדעה זו שכבר צויין על משנה א הנ"ל שהלכה שכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים ובכללם עולה דלא כבן עזאי פה וצעע"ק).

[15] השגת הראב"ד בד"א ששחטו בזמנו. א"א זהו כבן בתירא ור' יהושע מכשיר.

[16] הלכה לא כר"א ולא כר"ש פיה״מ והר״ב וכן ברמב״ם. וכנ"ל דצריכים כל הד' להיות לשמן בלא חילוק, ואמנם כתב המלאכ"ש בשם רש"י בדף טו ע"ב וכן בשם הבנין שלמה וכן הביא הרעק"א בשם רש"י הנ"ל שאין מחלוקת בין ר"א לת"ק אלא ת"ק בא פשוט לומר שאינו סובר כר"ש.

[17] מש"כ או ישחטנו לשם עולה ושלמים פי' היינו מש"כ המשנה "לשמן ושלא לשמן או שלא לשמן ולשמן", וכן ציין הכס"מ על הרמב"ם שמש"כ "או ישחטנו לשם עולה ושלמים, או לשם שלמים ולשם עולה" הוא ממש"כ במש' פה "לשמן ושלא לשמן או שלא לשמן ולשמן" וצע"ק מדוע שינה מלשון המשנה שכתבה שלמים ופסח והרמב"ם כתב עולה ושלמים ולהיפך. ועין מה שהעירו בזה בספר מנחת אברהם לרב גרבוז על מנחות עמ' ה-ו וע"ע בנר שמואל לרב וילנסקי סימן יג אות ה וע"ע במשנת אליהו פסחים סימן כא עמ' קג ד"ה ויעוין וראה באהלי צבי על מסכת זבחים עמ' סה הע' ג.

[18] הרמב"ם פה סיכם בלשון קצרה ונכפל ברמב"ם בכ"מ (ברמב"ם הלכות פסולי המוקדשין פרק טו הלכה א וכן ברמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פרק ד הלכה י).

[19] השגת הראב"ד כבר ביארנו וכו' עד הרי זו הולכה. א"א לא נהיר דסוגיין כולה כר' אלעזר דאמר לא שמה הולכה.

[20] כתב הכס"מ שממש"כ הרמב"ם משמע שסבר ר"א דלא כת"ק וז"ל ומ"ש רבינו והמהלך במקום שא"צ הרי זה הולכה וכו'. בספ"ק דזבחים (דף י"ג) תנן שהזבח נפסל בארבעה דברים בשחיטה ובקיבול ובהילוך ובזריקה ר"ש מכשיר בהילוך וכו' ר"א אומר המהלך במקום שהוא צריך להלך מחשבה פוסלת ובמקום שא"צ להלך אין מחשבה פוסלת ואמרינן בגמ' (דף ט"ו:) דלר"א קבלו בפנים והוציאו לחוץ זהו הילוך שאין צריך הא חזר והכניסו הילוך שצריך להלוך הוא. ופרש"י בפנים לצד המזבח והוציאו לחוץ כלומר ריחקו מהמזבח [הנך] חוץ ופנים כולהו בעזרה. ולת"ק אפי' קבלו בפנים והוציאו לחוץ וחשב עליו בשעה שהוציאו לחוץ פוסלת וידוע דהלכה כת"ק. והראב"ד כתב כבר ביארנו וכו' עד הרי זו הלכה א"א לא נהיר דסוגיין כולה כר' אלעזר דאמר לא שמה הולכה עכ"ל. וליישב דעת רבינו י"ל שאין הכרח לומר דסוגיין כר' אלעזר דאע"ג דאיפליגו אביי ורבא בפירוש מילתיה דר' אלעזר ורבנן לאו משום דס"ל הלכה כר"א אלא לפרושי מילתיה דת"ק דמדר"א נשמע לת"ק. ודעת רבינו שלא כדברי רש"י באי תניא תניא שרבינו מפרש דלת"ק הילוך פוסל בכל גוונא אפילו במקום שאינו צריך להלך. והיינו שלדעת ר"א אם קיבל סמוך למזבח והלך לבחוץ כיון שהוא הילוך שאינו צריך אינו פוסל משא"כ לת"ק שרק באופן קיבל סמוך למזבח ופשט ידו רק אז אינו פוסל משום הולכה שאינו צריכה משא"כ אם הילך לבחוץ ופשוט.