שאלה בתלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף מג עמוד ב ובדף כז א.

שאלה: מסכת בבא קמא בדף מג ב ברש"י ד"ה "עבד כפות לו וגדי סמוך לו" מה היתה יכולה להיות הסברא של רבא שאשו שלא בכוונה פטור מדמים במקרה שהצית את הגדיש, והיה עבד כפות לו וגדי סמוך לו שעל העבד פטור, כי אש שלא בכוונה פטור מדמים, ועל הגדי כי היה לו לברוח ולא ברח, והרי רבה אמר בדף כז א ששורו כממונו שהשורפו חייב כי אדם מעדיף ממון חדש אז איך רש"י אמר שהיה לו לברוח?

תשובה: כבר תירץ על זה ברש"י מסכת בבא קמא דף סא עמוד ב ד"ה היה גדי: היה גדי כפות לו כו' חייב - על הגדי דבעלי חיים נמי אתרבו מאו הקמה ומשום דקם ליה בדרבה מיניה ליכא למפטריה דאינו חייב מיתה על העבד דהואיל ואינו כפות היה לו לברוח ופטור עליו ממיתה ומתשלומים אבל היה עבד כפות לו פטור אפילו על הגדי ועל הגדיש דחייב מיתה על העבד דכתיב נקם ינקם (שמות כא) וקם ליה בדרבה מיניה ואפי' לא התרו בו שאינו נהרג הא קי"ל (כתובות ד' לד:) דחייבי מיתות שוגגין פטורין ובגדי לא שני לן בין כפות לשאינו כפות ואיידי דנקט בעבד נקט בגדי ואיכא דאמרי בגדי נמי דוקא נקט סמוך פטור דהיה לו לברוח והכי קאמר היה עבד כפות לו או גדי סמוך לו פטור ואף על גב דפשיט בשילהי פ' שני (כז) שורו כממונו דאם הניח גחלת עליו ונשרף חייב התם הוא דהניח על גבי שור דלא היה לו לשור ליטול אבל הכא היה לו לברוח.

והיינו שאין דעת בשור ליטול הגחלת אך לברוח יש לו דעת ולכן פטור על הגדי שלא ברח, וכן התוס' בדף כב ע"ב ד"ה היה גדי כפות לו הקשהה זה על הרשב"ם ותירץ לשיטתו.